החלטה בתיק ת"פ 1929-03-10

מבוא

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים, ומייחס לנאשם שתי עבירות של גניבה בידי מורשה.

בתקופה הרלבנטית לכתב האישום בשנת 2005, היה הנאשם מנהל ובעל מניות בחברת אינפיניטי, כהגדרתה בכתב האישום, ומיופה כוח בחשבון החברה.

על פי האישום הראשון, בתקופה הרלבנטית נערכה חברת ישראמקו, כהגדרתה בכתב האישום, לעריכת קידוח לחיפוש נפט בחוף אשדוד.

לפי הנטען, בתקופה הרלבנטית היה ערן פורמן מיופה כוח בישראל של חברת טראנסנפטה, כהגדרתה בכתב האישום. הנאשם הציע לפורמן לקנות באמצעותו עבור טראנסנפטה תמורת סכום של 225,000$, אופציה מישראמקו שתאפשר לה להשתתף בקידוח. פורמן העביר את הכסף מחברת טראנסנפטה לישראמקו באמצעות הנאשם.

בכתב האישום צויין כי לבקשת פורמן ולשם הבטחת זכויות טראנסנפטה נערך מסמך שכותרתו הסכם הלוואה, לפיו הלוותה טראנסנפטה את הסכום הנזכר לאיניפיניטי, הגם שהכספים ניתנו לנאשם למטרת רכישת אופציה עבור טראנסנפטה.

על פי הנטען בכתב האישום הנאשם לא העביר לישראמקו את הכספים שקיבל מטראנסנפטה, ועשה בהם שימוש שלא למטרה לשמה ניתנו, בין היתר, לצרכי אינפיניטי. בכך ביצע עבירה של גניבה בידי מורשה.

על פי האישום השני, פנה יוסי לוי, מנכ"ל הסניף הישראלי של ישראמקו, לנאשם בחודש אפריל 2005, וביקש ממנו לאתר עבורו חברות ביטוח שיסכימו לבטח אוניות עבור חברת בת של ישראמקו. הנאשם איתר שתי חברות ביטוח, והורה ללוי להעביר לחשבון הבנק של אינפיניטי סך של 273,000$ תמורת פוליסת הביטוח. הכספים הועברו לחשבון אינפיניטי.

על פי הנטען לא העביר הנאשם את כספי הביטוח במלואם לחברות הביטוח, שלח ידו בסכום של 126,350$ מתוך הכספים, ועשה בהם שימוש, בין היתר, לצרכי אינפיניטי. בכך ביצע עבירה של גניבה בידי מורשה.

בתשובה לאישום אישר הנאשם את היותו איש עסקים הבעלים והמנהל של אינפיניטי שעיסוקה היה בתחום גז ונפט. הנאשם טען כי היה לו קשרים עם ישראמקו, ויחסי ידידות עם פורמן, כשהאחרון היה קשור לטראנסנפטה, אך לא היה בעל תפקיד או מעמד רשמי בטראנסנפטה בעת הרלבנטית.

בהתייחס לאישום הראשון טען הנאשם כי מדובר לכל היותר בסכסוך אזרחי. לטענתו, בפברואר 2005 בתיווך פורמן הוסכם שיעביר 50% ממניות אינפיניטי לטראנסנפטה. באותה עת נחתם גם הסכם הלוואה בין השתיים, במסגרתו הלוותה טראנסנפטה לאינפיניטי 225,000$. הנאשם ציין כי פורמן שלא היה בעל מעמד בטראנס נפטא שימש כצינור לביצוע המו"מ. לטענת הנאשם מדובר בהלוואה כללית שלא למטרה ספיציפית, וללא תנאים ומגבלות, שנבעה ממעמדה של טראנסנפטה כשותפה באינפיניטי. ההלוואה ניתנה כנגד שעבוד של 50% מהמניות הנותרות של אינפיניטי. לטענת הנאשם נעשו בכספי ההלוואה שימושים לגיטימיים שונים בידיעת בעלי טראנסנפטה, ומכל מקום לא הייתה הגבלה על השימושים. לטענת הנאשם כשהיה קושי בהשבת ההלוואה, מימשה טראנסנפטה את שעבוד המניות, והפכה לבעלים של 100% ממניות אינפיניטי.

לטענת הנאשם לטראנסנפטה לא הוצעה מעולם אופציה להשתתף בקידוח, ואין לחברה ניסיון או התאמה לכך. הנאשם טען כי העברת המניות לטראנסנפטה והעברת הכספים מטראנסנפטה לאינפיניטי, וכן הסכם ההלוואה, אינם קשורים כלל ועיקר לאופציה מישראמקו או להבטחת זכויות טראנסנפטה בהקשר זה.

בהתייחס לאישום השני, טען הנאשם כי קיבל פנייה מהבעלים של ישראמקו קובי מיימון ומהמנכ"ל יוסי לוי לאתר חברת ביטוח לאוניה שהיה קושי באיתור מבטח עבורה. באמצעות ערן פורמן אליו פנה אותרו שתי חברות ביטוח רוסיות, כשהמגעים איתן בוצעו על ידי פורמן. תמורת התיווך בעסקה הייתה אינפיניטי זכאית לעמלה מישראמקו בהתאם להסכמה עם הבעלים והמנכ"ל. ישראמקו העבירה את כספי הביטוח לאינפיניטי, וזו העבירה את הכספים לחברות הביטוח בניכוי העמלה לה הייתה זכאית.

לטענת הנאשם מדובר בסכסוך אזרחי גרידא על גובה עמלת התיווך לה היה זכאי. הסכסוך בורר בהליך אזרחי, ובסיומו נקבע כי עמלת התיווך שלקח הייתה גבוהה מן המוסכם, והוא השיב את היתרה לישראמקו.

הטענה שאין להשיב לאשמה

במסגרת פרשת התביעה הוגשו הודעות הנאשם, וכן הודעות ע.ת. 6 ו - 7 בהסכמה, והעידו יוסי לוי וערן פורמן.

בתום פרשת התביעה ביקש הסניגור כי ביהמ"ש יקבע שאין להשיב לאשמה ויזכה את הנאשם.

הסניגור פירט בהרחבה את טיעוניו, לפיהם שני האישומים משקפים מחלוקות אזרחיות גרידא, שאינן קשורות לתחום הפלילי. בנוסף, הדגיש את העדרם של עדי תביעה חיוניים, דוגמת נציג טראנסנפטה בקשר לאישום הראשון, והבעלים של ישראמקו וכן נציגי חברות הביטוח הרוסיות בקשר לאישום השני.

ב"כ המאשימה מסר תגובתו בכתב והצביע על הראיות המבססות לטענתו את האישומים לכאורה, במידה נדרשת לשלב זה של ההליך. ב"כ המאשימה עתר לדחות את הבקשה.